בלוז ויהודים

כתובת קיר בשיקגו מגלה אמרה נפוצה בזו הלשון:

Blacks + Jews = Blues

איכשהו אנחנו היהודים הצלחנו להידחף להיסטוריה של הבלוז ולתפוס בז’אנר הזה מקום של כבוד. המציאות הביאה להתפתחות של קשר מיוחד בין שחורים ליהודים – הם חיו יחד בהיעדר ברירה בשכונות העניות, היהודים נכנסו בהמוניהם למפלגות השמאל שבראש האג’נדה שלהן הייתה הדאגה לשחורים ומעל הכל – הם עבדו יחד בתעשיית המוזיקה.

מלכתחילה היהודים והשחורים הגיעו לצפון המתועש מאותן סיבות: לעזוב את הדרום העני/אירופה העניה ולחפש עתיד טוב יותר (עוד על זה: במאמר על שיקגו בלוז).

הצפון היה ליברלי יותר וקיבל בטבעיות את המהגרים השחורים, היהודים וכל האחרים.

בין המהגרים הרבים מאירופה היגר גם כפר יהודי פולני שלם בשם מוטאל. היה משהו מיוחד באויר של הכפר הזה (שהיום אגב שייך לביילורוס ולא לפולין) – יצאו ממנו גם הנשיא הראשון חיים וייצמן, דוד בלוך (ראש עיריית ת”א בעבר) , חיים ישראלי איש משרד הבטחון ועוד כמה מפורסמים.

ובין אלה שהגיעו לניו יורק ונסעו מייד לשיקגו היו שני יהודים חביבים – לייזר ופישל צ’יץ. כמו רבים אחרים הם שינו את שמם כדי להקלט בארצם החדשה והפכו ללאונרד ופיל צ’ס (Chess).

ב-1947 לאונרד קנה מניה בחברת התקליטים “אריסטוקרט”. עד 1950 הוא כבר גרר את פיל אחיו לעניין והשתלט על החברה, ששמה שונה לCHESS RECORDS.

לאונרד ופיל חיו ברחובות וזו הייתה האומנות שחיפשו – הלייבל שלהם הפך ללייבל השיקאגו בלוז הגדול והיצירתי מכולם.

אנשי צ’ס לא היו צריכים ללכת רחוק: לא רחוק מאולפני צ’ס בבניין המיתולוגי בשדרות דרום מישיגן 2120 שכן רחוב מקסוול. רחוב מקסוול היה השוק היהודי – המוני בסטות וחנויות מוזלות איכלסו את הרחוב הזה, ומשום מה גם האוכלוסיה השחורה התחילה להגיע אליו. למרבה הצער סופו של מקסוול סטריט לא היה טוב: אחרי מאבק ארוך שנכשל הרחוב הושמד והפך לחלק מהקמפוס של אוניברסיטת אילינוי. מסתבר שלא רק אצלנו לא יודעים לשמור על פיסות היסטוריה. קרן רחוב מקסוול מתעדת את המאבק על הרחוב ושומרת עליו בתודעה – שווה להעיף מבט.

רחוב מקסוול בשנת 1927

ן

מספר שנים מאוחר יותר – הרחוב מלא פעילות

 

שנת 1980 – אומני בלוז עדיין מופיעים ברחוב השומם

רח’ מקסוול הפך מהר מאד לסמל של בלוז: אומני בלוז התמקמו ברחוב והציגו את מרכולתם לצד היהודים בבסטות שעשו אותו דבר. לא מעט מהאומנים האלה מצאו את דרכם כמה רחובות קדימה לאולפנים של צ’ס.

אולפני צ׳ס

מכל זה לא שרד הרבה היום – צ’ס כבר לא קיימת, השוק נעלם ורח’ מקסוול נחרב. אבל את מה שיצא מכל אלה אי אפשר להרוס.

וחזרה ליהודים עצמם: היהודים הגיעו לשיקאגו בלי ידע מוקדם על המתח הבין-גזעי בארה”ב. אם לומר את האמת, גם לא ממש בא להם על זה אחרי שעזבו את אירופה השסועה של ימי מלה”ע השניה. וכך פתאום אפשר היה לראות הרבה שחור ולבן, ובמיוחד הצמד לאונרד צ’ס ומאדי ווטרס. למעשה, הבר מצווה של מרשל צ’ס  (הבן של) הייתה אחד האירועים הבין-גזעיים הראשונים בעיר. היהודים פשוט קבעו עובדה בשטח ודחפו את הבלוז למיין סטרים.

האם זו שותפות גורל מקרית, או שהיהודים באמת מתאימים לבלוז? מאדי ווטרס וריי צ’רלס טענו שחוץ משחורים, רק היהודים יכולים לעשות בלוז. והיהודים אכן עשו בלוז, עושים בלוז ויעשו בלוז (פיטר גרין, מייק בלומפילד או כל הסצינה הישראלית).

 

ובשביל התיבול: מפגש פסיכדלי קמעה בין מוזיקה יהודית לבלוז: להקת הכליזמרים של בודפשט בבלוז יידישעי D-: