שיקגו בלוז

Come on, baby don’t you want to go
Come on, baby don’t you want to go
To the same old place, sweet home Chicago

ברוכים הבאים למקום שבו הישן פוגש את החדש, המקום שבו הבלוז חי ובועט עד היום – הבלוז של שיקגו.

איך עושים שיקגו בלוז? פשוט מאד: נוטלים קמצוץ דלתא בלוז, מוסיפים קורט הגברה, מערבבים היטב (ניתן לתבל בקורטוב אוברדרייב) ET VOILA! הנה לכם בלוז שיקגו חשמלי למהדרין. איך כל זה קרה? הנה הסיפור.

ההיסטוריה

הבלוז צמח משדות הכותנה במיסיסיפי ומהחוות בטקסס. אלה היו ימים של עבדות קשה, ימי ההפרדה הגזעית וחייהם של הכושים בדרום היו קשים מנשוא. סיפרתי על התקופה הזו בפוסטים של טקסס והדלתא.

בינתיים בצפון ארה”ב התפתחו ערים מתועשות ומפותחות יותר שהעניקו שוויון הזדמנויות לכל האזרחים. הדרישה לכח עבודה הגיעה לשיא כשגלי ההגירה נעצרו בשל מלחמת העולם הראשונה וחוק ג’ונסון-ריד (1924) שאסר על הגירה של אסיאתים והגביל בצורה משמעותית הגירה של אירופים למנות שנתיות זעומות יחסית למצב שלפני החוק.

בדרך צפונה

האוכלוסיה השחורה בדרום לא הייתה צריכה רמז עבה יותר, אבל הוא הגיע בכל זאת בדמות השיטפון הגדול במיסיסיפי (1927): 70,000 ק”מ רבוע הוצפו במים בעומק של 10 מטרים, והפכו אוכלוסיה עצומה לחסרת בית. ההגירה הגדולה שהחלה בטפטופים משנת 1916 הפכה לגל ששטף את ערי הצפון – ניו יורק, בוסטון, פילדלפיה, סיסינטי, קליבלנד, מילווקי, וכמובן – שיקאגו. המהגרים חיפשו עבודה והזדמנות שווה לחינוך הילדים – וגם קריירה מוזיקלית מוצלחת יותר. בהרבה מקרים זה הצליח ושיקגו כונתה “הבית המתוק” – SWEET HOME CHICAGO.

תמונה קלאסית – משפחה מגיעה ל”בית המתוק” שיקגו

לידת הבלוז בשיקגו

בשנות ה-20 הבלוז מתחיל לחלחל לשיקגו, קודם כל דרך אולפני ההקלטות המשוכללים שלה. בליינד למון ג’פרסון (ר’ טקסס בלוז) נסע להקליט בשיקגו, ורבים אחרים נהגו כך. נהוג לקבוע שהבלוז האמיתי של שיקגו נולד ב-1928 במועדוני העיר.

Tampa Red

מוזיקאים שחורים באו לעשות חיים בסגנון העירוני, אבל לא רצו לאבד את המקור התרבותי שלהם מהדרום. כך הולידו אמנים כמו טמפה רד בגיטרה וג’ורג’יה טום דורסי בפסנתר (ה-“הוקום בויז”) את הסגנון החדש הזה. את הטאצ’ האחרון נתן לבלוז של שיקגו מפיק לבן בשם לסטר מלרוז. מלרוז היה משוגע על ג’אז, והיה לו ברור שזה מה שחסר למוזיקה המחוספסת הזו שהגיע מהדרום הפרוע. כך, עם קורטוב של ג’אז, נוצר סופית הבלוז האלקטרוני של שיקגו עם אומנים שמלרוז הקליט וביניהם ביג ביל ברונזי, רוזוולט סקאייס, ג’אז גילום וסוני בוי וויליאמסון 1. מלרוז הקליט אותם בלייבל בלובירד – לייבל זול שהקליט במהירות ושיווק תקליטים בשיטת “שלושה בדולר”. מלרוז היה מונופול מוחלט על הבלוז בשיקגו באותה תקופה, אבל הוא לא הבין לאן הרוח נושבת ונשאר קצת תקוע. כשהגיע אליו אחד בשם מקינלי מורגנפילד בשנת 1946, הוא גנז את ההקלטה כי לא חשב שזה משהו רציני. מלרוז נפטר באותה שנה, אבל מקינלי מורגנפילד הפך למאדי ווטרס והשאר – היסטוריה.

מר גיטרה – אלמור ג׳יימס

ואכן, מאמצע שנות הארבעים החלו להגיע אומני בלוז שלא אהבו את הקונספט של בלובירד, ואלו הרימו לשמיים את הכוכבים החדשים – VEE JAY, CHESS קוברה ובהמשך – אליגייטור. העשור שהחל ב-1947 היה תור הזהב של הבלוז בשיקגו, עם אומנים כמו מאדי ווטרס, סוני בוי וויליאמסון 2, ליטל וולטר, האולינג וולף, אלמור ג’יימס, ג’ימי רוג’רס, ג’ון לי הוקר, בילי בוי ארנולד, ג’ימי ריד, ממפיס סלים ועוד – קלאסיקה!

בשנות ה-50 הבלוז התפשט מדרום שיקגו לגיטאות של מערב שיקגו – האזור העני ביותר. הילדים שנולדו וגדלו שם יצרו כבר לא שרו גרסה מקומית לדלתא בלוז – הם שרו בלוז משלהם על החיים שלהם ועל הצרות שלהם. זה היה הבלוז האמיתי של שיקגו. דווקא אז בתקופה בה הבלוז של שיקגו היה בתקופה מרתקת של התפתחות שורשית משלו, הוא הלך ודעך עד שנעלם בתחילת שנות ה-60.

– הסוף –

הנה רוי ביוקנן עושה אהבה עם הגיטרה:

כך זה היה נגמר באמת אלמלא בשלושת העשורים האחרונים הייתה מתחילה תנועת התחדשות, בחסות העיר שיקגו, שרואה בבלוז חלק מהמסורת שלה. אומנים כמו רוברט קריי, ג’וני ווינטר ורוי ביוקנן (החביב עלי במיוחד) עשו בלוז והחזירו למפה את אלה שמילא תמיד היו שם – בי.בי. קינג, ג’ון לי הוקר, באדי גאי, קוקו טיילור, אלברט קינג, בו דידלי, ג’וניור וולס וכל אלה שעימנו עד היום או שהיו עימנו עד לאחרונה.

b.b. king

היום הבלוז הוא שיקגו ושיקגו היא הבלוז. מועדני הבלוז של שיקגו פורחים והבלוז הוא חלק מהעיר על בסיס יום יומי. עם זאת הבלוז כבר לא צומח בשכונות כמו פעם – את מקומו תפסו הראפ וההיפ הופ (רעד קל עובר בי) והבלוז של היום הוא מוזיקת מועדונים ולא מוזיקת רחוב. בשלב הזה אני מציע לתת קפיצה לאתר של גאי קינג – הגיטריסט הישראלי הפעיל בשיקגו (וחבר ותיק) כדי להתרשם מהסצנה העשירה שם. למעשה, גם רוב אומני הבלוז הישראלים מנגנים שיקגו בלוז – זה מה שהולך היום!

הסגנון

אז מה מאפיין את הסגנון המבויית הזה בעצם? בראש ובראשונה, כמו שנכתב כבר – ההגברה. הגיטרה היא חשמלית, המפוחית מנוגנת למיקרופון, מהצד של הג’אז מוסיפים פסנתר וסקסופון וכיאה למוזיקה עירונית – תופים.

גם מבחינה מלודית הבלוז של שיקגו הרשה לעצמו יותר מהבלוז השורשי שלא יצא כמעט לעולם מהקופסא הפנטטונית שלו (טוב, עם עוד תו אחד). בשיקגו הושאלו תווים מסולמות של ג’אז וגם מסולמות מז’וריים באווירה של רוקנרול.

עוד מותר לחרוג לכיוון הביג בנד – אלברט קינג עשה מזה קריירה, האחים בלוז עשו מזה כסף.

קוקו טיילור – מלכת שיקגו

ולבסוף – המוזיקה!

מקבץ קצר וממש לא ממצה, אבל בהחלט שווה!

קודם כל, הקלאסיקה של רוברט ג’ונסון, מלכת הבלוז של שיקגו – SWEET HOME CHICAGO בביצוע של קלפטון, ג׳וני וינטר, יוברט סאמלין ובאדי גאי:

 והנה המלכה הבלתי מעורערת – קוקו טיילור עם וואנג דאנג דודל שלה בקונצרט לכבוד הנשיא ב-1989:

ובפינת הגאווה הלאומית: גיא קינג בפסטיבל הבלוז של שיקגו, 2008:

והנה הזאב בכבודו ובעצמו – HOWLIN WOLF עם Smokestack Lightning:

נחשו מי התחתן עם השיר הזה ברקע (רמז: אני). מאדי ווטרס עם MANISH BOY:

והנה סוני בוי וויליאמסון 2 – האיש הכי מפחיד בבלוז עם הנשמה שלא נגמרת, המפוחית המיללת ועם ההלוויה שלך – המשפט שלי: