ibs-site-logo_copy

210 בלוז

אומרים שהבלוז נמצא בפרטים הקטנים: בז'קט פסים (מי אמר גיא קינג?) בכובע (מי אמר דב האמר ונועם דיין?) בשפם (מי אמר אלי מרכוס?)... אבל גם אמן בלוז אוהב במיוחד את הציוד שלו. לכל אמן בלוז יש פריט עם סיפור: הגיטרה, המפרט, המפוחית, המגבר - משהו שהוא תמיד רצה והשיג בסוף - וזה הסאונד שלו. אצלי למשל יש את ה-210 שלי.

My DeArmond 210

My DeArmond 210

ה-DeArmond 210 הוא בסה"כ פיקאפ מגנטי לגיטרה אקוסטית תוצרת אוהיו, ארה"ב (עיר בשם ניו פלסטיין לא עלינו). הפטנט עליו נרשם בשנות ה-40, והוא היה ה-דבר בשנות ה-50, 60 וגם קצת ב-70. הוא נחשב לקסם אמיתי מבחינת הבאלאנס שלו ולעוף קצת מוזר בתחום, מאחר שהצליל שהוא מוציא הוא לא אקוסטי באופיו, אלא קרוב יותר לחשמלית. אין סוף אומנים עבדו איתו, אבל הוא סמל של הצליל האקוסטי של שניים מהגדולים ביותר בכלל, והנערצים עלי בפרט: לייטנינג הופקינס ואלמור ג'יימס.

הופקינס והדיארמונד

הופקינס והדיארמונד

את שלי השגתי כמובן בEBAY, שם אפשר למצוא לא מעט כאלה. היפה בשלי הוא שמקורו בחנות עתיקות באוהיו עצמה, והוא במצב חדש ונוצץ (בהתאמה התחרות עליו הייתה הסטרית, אבל סחבק מקליד מאווווד מהר ולקח. חמש בבוקר אגב, אבל היה שווה). הוא כמובן הספיק להאבד בדואר, לגרום לי לקונן רבות ואז להגיע בכל זאת באופן פלאי. בלוז או לא? למתעניינים, יש לדגם הזה כמה דורות: חדי העין שביניכם יבחינו שלייטנינג הופקינס מנגן בתמונה למעלה על דגם אחר קצת - חדש יותר (שנות ה-60 ואילך) שבו הפיקאפ ל-B שקוע מתחת לפלסטיק ונראה חסר. אני מעדיף את הישן יותר שמילא ניתן לכוונון (כמו שהתמונה למעלה מראה) ואפשר להנמיך את ה-B כאוות נפשנו. גם לייטנינג העדיף וחזר לדגם הישן בהמשך, ואלמור ג'יימס עבד עם הישן מלכתחילה.

אלמור ג'יימס והדיארמונד 210