Saffire - The Uppity Blues Women

בתרגום חופשי: סאפייר, המתיימרות להיות נשות הבלוז (ואני מניח שזה המובן שהן התכוונו...).

אני אקרא להן פשוט ספיר. מדובר בלהקה שגורמת לי עונג מכל כך הרבה בחינות... קודם כל זו להקה עכשווית שמראה שהבלוז עוד לא נעלם. פרט לזה, הן פשוט נפלאות - בלוז אקוסטי מקורי, שנון, מצחיק, הופעות ברמה  - כל החבילה. וכמו שאומרים, "נתחיל בחתחלה": מדובר בלהקתה של גיי (קחו נשימה עמוקה - ) אדגבלולה (Gaye Adegbalola). איתה אן ראבסון ואנדרה פיי (שהחליפה את ארלין לואיס ב-1992).

Gaye Adegbalola

כדי להבין את הלהקה הזו צריך להבין קצת את אדגבלולה. אדגבלולה נולדה כגיי טוד דווקא (ב-1944), למשפחה שגאה במסורת השחורה שלה בוירג'יניה. אביה היה המורה השחור הראשון בבית הספר (ומוזיקאי ג'ז), אמא שלה הייתה ממקימי התנועה המקומית לזכויות האזרח. גיי סיימה תואר ראשון בביולוגיה ותואר שני בחינוך, והפכה לחוקרת בתחום הביוכימיה. עוד בבית הספר גיי הייתה פעילה חברתית, פעילות שרק התחזקה אצלה עם השנים עד שעזבה את הביוכימיה והפכה למוזיקאית פול טיים, ופעילה חברתית אובר-טיים...  את השם אדגבלולה אימצה בהשראת כומר יורובה (וואלה יש דבר כזה - זו דת שנפוצה בניגריה ובנין), ופרוש השם הוא "אני דורשת את המלכות שלי בחזרה" (זה רק נדמה לי או שתמיד בשפות האלה שאף אחד לא מדבר באמת הכל כל כך קצר?  בג'ורמוג'ינית למשל "גדאגה" זה "הוא שקם היום בבוקר לא מצא את נעליו ולכן הלך יחף לעבודה, פוטר, קפץ ממגדל גבוה, שרד והפך לקדוש בן אלמוות". אני מטיל פקפוק.) גיי פעילה בתחום חיזוק הקהילה השחורה ובתחום הפמיניסטי (זכויות נשים נקרא לזה בעצם). בשנת 2000 היא הצדיקה את שמה ויצאה מהארון, ולרשימה נוספה זכויות הקהילה ההומו-לסבית. נכון שזה נשמע טרחני למדי עד עכשיו? ובכן, מסתבר שאם יש כשרון אז גם את המלחמות האלה אפשר לעשות בחן, וזה מה שספיר עושות. גיי היא הזמרת, ומנגנת בגיטרה (לרוב לא) ומפוחית. אנדרה בכינור, מנדולינה, בס אקוסטי (בעיקר) וגיטרה. אן ראבסון בפסנתר (וגיטרה ושירה לעיתים). ראבסון התחילה עם פסנתר בגיל מאוחר יחסית, אבל הפכה לתופעה ומדובר בפסנתרנית על בתחומה.

Ann Rabson

אל תתנו למראה הסבתא הנחמדה הזה להטעות אתכם - מדובר בחית במה די פסיכית! ספיר מנגנות בלוז אקוסטי, בלבד. פסנתר, בס אקוסטי ושירה. לפעמים מפוחית, כינור, גיטרה אקוסטית או קאזו. לא יותר. מילות השירים שגיי כותבת עוסקות כמעט באופן בלעדי בענייני נשים - בלוז הליכה לגניקולוג למשל ("אני יושבת בחדר ההמתנה הזה מתשע ועשרים; לדעתי קראתי את המגזין הזה לפחות אלף פעמים; בטח תחשבו שאשמח כשיקראו בשמי סוף סוף, אבל אני יודעת מה יש בפנים...;  ... אחות, מי זה הרופא הנחמד הזה, אני רואה רק את העיניים שלו וקשה לי לתת לזר מוחלט לצלול לי לירכיים; הוא מספר לי בדיחה טפשית ומצפה גם שאצחק, אבל איבדתי את ההומור שלי כשעליתי על מתקן העינויים שלו"), או תחינה לנשים לא לנהוג בגברים שלהם כמו בכלב, כי כלב זו חיה מקסימה. הגיע הזמן לאתנחתא מוזיקלית, עם ONE HOUR MAMA. אני אישה של שעה, וגבר של דקה לא עושה לי את זה... תבלו ותיכף נמשיך.

עכשיו אתם יודעים עוד משהו על הלהקה: הקול העמוק של גיי יפהפה ומחמיא לכל שיר בלוז. אגב, לכל אחת מחברות הלהקה יש במקביל קריירת סולו, כשהבלוז שגיי עושה לבד מצוין (לרוב יותר מלנכולי מהבלוז של הלהקה).

אחד מתקליטי הסולו של גיי אדגבלולה

ספיר אומנם לא ממש מוכרות בארץ (כמו הרבה אחרים לצערי), אבל הן בהחלט לא להקת שוליים. מדובר בלהקה מופיעה ומוכרת, הן בציבור והן בברנז'ה שהעניקה לה את פרס שיר השנה בבלוז עבור השיר MIDDLE AGE BLUES, שהנה הוא לפניכם (וכרגיל, תהנו מהמילים):

אז זהו, אלה ספיר, הלהקה הראשונה שאני כולל בחלק הזה של האתר. איפה קונים את הדיסקים שלהם? TOUGH... מעולם לא ראיתי בישראל, והאמת שעוד לא ראיתי חנות שאפילו שמעה עליהן. אז הנה אמאזון, מה שאני עושה: הדיסקים של ספיר לסיום סרט קצר על ועם הלהקה:

חלק 1

חלק 2