שיחה: עם ירון בן עמי

במסגרת פינתנו שיחה, פינה שבה מוזיקאי מספר ממש בקצרה על הבלוז. הפעם עם הגיטריסט ירון בן עמי.

מה משך אותך לבלוז?

מה שקנה אותי, זה האקוסטים הללו שיושבים לבד, מנגנים עם גיטרה, מלווים את עצמם. בעיני זו המוזיקה הכי גלמודה בעולם, ואני אוהב את זה. זה נוגע לי איפשהו. הגעתי לבלוז כשהייתי בכיתה ט. לקחו אותנו לראות את "האחים בלוז". "עף" לי השכל!!! חבר שלי לספסל הלימודים, אמא שלו גדלה על הברכיים של ביג ביל ברונזי. כששמע שזה מסקרן אותי, החבר לקח מאמא שלו והקליט לי קסטה של בלוז. לדבלי, מאדי ווטרס, סמוקי הוג, סוני טרי ובראוני מגי... אני חרשתי את הקסטה הזאת... לא האמנתי שזה קורה לי.

ספר על 3 אמני בלוז מהאהודים עליך, ספר על כך אחד מהם בקצרה.

לדבלי- נולד הודי לדבטר והדעות חלוקות, האם קראו לו לדבלי כי הוא היה כזה חזק, או כי הוא מילא למישהו את הבטן בעופרת... הוא גדל בחווה של אבא שלו על גבול טקסס. הוא מאס בחיי החווה, ובשלב מסויים בהתבגרות שלו ברח לעיירה סוערת יותר. שם, הוא נדלק על העניין של מוזיקה, וישב והקשיב היטב למה שעושים הפסנתרנים ביד שמאל, והעתיק את זה לגיטרה 12 מיתרים. בתהליך הוא הגיע לרמות בלתי אפשריות.

בנוסף, היה לו זיכרון מדהים, הוא זכר כל שיר ושיר ששמע בחייו! וכך הוא הפך להיות מאגר מהלך של שירים. מאוחר יותר מצא אותו בכלא ג'ון לומקס שהסתובב עם הבן שלו אלן, לעתיד אחד האנשים הקריטיים בקטע של שימור הבלוז, והם הביאו אותו לניו יורק וככה יצרו סצנת פולק. לדבלי נהיה שלאגר, ומת. זה הסיפור של לדבלי.

סקיפ ג'יימס- אם אתה רוצה לדבר על מוזיקה גלמודה, זה האיש. זה התמצית של הצד השלילי של איך בלוז מסתכל על החיים, אין יותר מזה. בלוז זה לא מוזיקה עצובה, אלא מוזיקה שמתייחסת לעצב, לפעמים היא עושה את זה בללכת עם העצב, ולפעמים היא עושה את זה בעליצות מופגנת.

סקיפ ג'יימס כתב שירים שהם חושך גמור, כמו Crow James , Devil Got My Woman, Hard Time Killing Floor... לפעמים הוא כזה קליל, לא במילים, בגרוב, כן, בסך הכל הוא עצוב, אבל הוא כל כך יפה, גלמוד, זה כל כך שם. הוא מנגן ושר כמו שום דבר. באחרית ימיו הקול שלו נהיה יותר גבוה, אחיין שלו טוען שזה בעקבות ניתוח שעבר.

טומי ג'ונסון- קודם כל הוא האיש המקורי בסיפור על השטן. הסיפור נקשר מאוחר יותר לרוברט ג'ונסון ויש בכך מעין עוול היסטורי. יש לטומי ג'ונסון גם הוא את הקטע הזה של הגלמוד, של הלבד. אני אוהב את זה שמוציאים יופי מהמצב. עצב בעולם זה דבר נתון. טומי ג'ונסון מוציא את היופי הזה.

דוגמאות לדברים נחמדים בשירי בלוז?

אני אוהב שהמוזיקה מגיבה למילים. כמו צ'ארלי פאטון  Spoonful Blues, בקטעים שהוא מפסיק לשיר, הסלייד משלים את המילים כאילו הוא שר עם הגיטרה! ב Hot Tamales (Their Red Hot) רוברט ג'ונסון שר במגוון קולות, כל אחד שונה מהשני!

ביצוע שהפתיע אותך?

משהו מפתיע שקרה לי עם שיר בלוז, יש את השיר של רוברט ג'ונסון Little Queen of Spades. הביצוע שהכי נגע לי היה בכלל של בחורה, קטנטונת, לבנה, לא מוזיקאית מקצוענית בכלל! ישבתי בבאר, ופתאום היא הופיעה, וזה היה הכי יפה ששמעתי בחיים. כשהיא שרה את זה היה יופי כי היא הסתכלה דרך המשקפת של השיר, היא לא ניגנה את זה כמו רוברט ג'ונסון, ביצעה את זה בדרך אחרת לגמרי, ומצאה יופי אחר. אהבתי את הגישה שלה ואת היופי שהיא מצאה בשיר.

מה ההשוואה בין נגינה איטית מול מהירה?

לעיתים לנגן לאט ויפה יותר קשה ממהר. כי שמים לב לכל תו. כשמנגנים מהר אפשר לעשות טעויות, ועד ששמים לב כבר זה עובר. בנגינה איטית, כל תו, הערך הרגשי שלו חייב לבוא לידי ביטוי.

משפט על הבלוז:

בלוז זה 3 אקורדים, אבל מהם 2 הם קישוט.