ללחוץ יהלומים
מהו הבלוז?
פעמים רבות נשאלה השאלה הזאת, ותשובות רבות ניתנו במהלך השנים. מייקל "עין הנץ" הרמן נולד בשנת 1945 למשפחה יהודית בדבנפורט, איובה, שבארצות הברית, והחל בגיל צעיר להיחשף לעולם הבלוז. כנער בשנות השישים הוא הכיר כמה מהמוזיקאים הגדולים של הבלוז והחל להופיע עימם. במשך השנים הוא מצא עצמו מקדיש את חייו למוזיקת הבלוז, הן כמוזיקאי, והן כמחנך, הוא עוסק בכך במשך 40 שנים.
רוברט ווילקינס הוא אחת מאגדות הבלוז הגדולות. בשנות העשרים הקליט למעלה מעשרים הקלטות, מהטובות ביותר של התקופה, והיו אלו שנות השישים שבהן ווילקינס "התגלה מחדש" על ידי אוהדי בלוז צעירים ונלהבים שגילו את הקסם של הבלוז הישן. באותה התקופה ווילקינס כבר "חזר בתשובה", היה לנוצרי אדוק, שזו הדת המקובלת במקום שבו הוא התגורר. אך למרות זאת המשיך ווילקינס לעסוק במוזיקה, הפעם במסגרת הדתית.
עמותת הבלוז בישראל קיבלה את הסכמתו של הוקיי הרמן לתרגום כתבה קצרה שכתב, מתוך חליפת מכתבים שערך עם נכדתו של איש הבלוז רוברט ווילקינס. הכתבה נותנת נקודת מבט מעניינת על הבלוז והתרבות שעליה גדל, ועוזרת אולי להבין את מקורותיו, אותן שדות כותנה אינסופיים שם היו אפריקאים-אמריקאים עבדים נטולי זכויות, והידיד היחיד שהיה לצידם היה כוח-הסבל. שם, בשדות הללו, נולד הבלוז.
ת.ל.
מייקל "עין הנץ" הרמן מבצע את שירו של רוברט ווילקינס
ללחוץ יהלומים / מייקל "Hawkeye" הרמן
אני אוהב את המוזיקה של רוברט ווילקינס, ( נולד: 1/16/96, הרננדו, מיסיסיפי, מת: 5/26/87, ממפיס, טנסי), ובמיוחד השירים "לא דרך להסתדר" ו"הבן האובד" אהובים עלי, ואני מבצע את השירים הללו כבר למעלה מ-30 שנים. השיר "הבן האובד" שכתב ווילקינס מבוסס על משל מתוך הברית החדשה, אודות הבן האובד או הבן ש"חזר בתשובה".
התחברתי עם נכדתו של ווילקינס ליין ווילקינס המתגוררת בממפיס לפני מספר שנים. היא שמעה אותי מבצע את "הבן האובד" במועדון בממפיס. לאחר המופע היא הציגה את עצמה והפכנו להיות ידידים טובים. דיברנו רבות אודות סבא שלה... ותשמחו לדעת שמשפחת ווילקינס קיבלה "הסכם מוצדק" מלהקת רולינג סטונס על השימוש שלהם בשיר בגרסת הכיסוי באלבומם "משתה הקבצנים", ועל כך שבאופן שגוי לקחו לעצמם (ג'אגר/ריצ'ארדס) את הקרדיט על כתיבתו.
ווילקינס ניגן מוזיקת בלוז בימי ההקלטות הראשונות שלו, אך מאוחר יותר הפך להיות מטיף דתי וזמר שירי גוספל. ליין סיפרה כיצד בשנות החמישים המוקדמות סבא שלה הטעין את המכונית בבני משפחה, ובבנזין בשווי 50 סנט, ונסע לעיירות הקטנות שמחוץ לממפיס, בארקנסאס, מיסיסיפי, וטנסי, במטרה לנגן מוזיקת גוספל ולהיות "עד" (הערה: משהו שקשור בנצרות- ת.ל.) ברחובות עבור העוברים והשבים, בתקווה להשיג מספיק תרומות בשביל שאפשר יהיה להטעין את הרכב במספיק בנזין בשביל לחזור בחזרה עוד באותו הערב לממפיס.
בדרך כלל נהגו להביא רק לימונדה וביצים קשות לאכול בימים אלו של משימת כל-היום-מוזיקת-גוספל. ליין סיפרה לי שחברים אחרים של משפחתה ניגנו מוזיקה עם סבא שלה באירועי הרחוב הללו, ושהיא עצמה קיבלה כבר בגיל 3 תוף-מרים במטרה להצטרף לביצוע המוזיקה. היא סיפרה שבקהילות השחורות זו הייתה דרך הטובה והמקובלת ביותר להכניס ילד למעורבות מוזיקלית הן בכנסיה והן בכלל, כך שבמגיל צעיר הם ידעו איפה נמצאת ה-פעימה, ומאוחר יותר אולי יהיה להם חוש קצב בשביל ללמוד כלים נוספים.
שנה לאחר המפגש עם ליין ווילקינס, נדרשתי למשימת כתיבה אודות "משמעות הבלוז" עבור מגזין של מוזיקת בלוז. כתבתי לליין ושאלתי אותה אם יש לה מחשבות כלשהן בנושא שהיא יכולה לחלוק. או אילו מחשבות שאולי סבא שלה חילק עמה אודות המוזיקה, שורשיה, ומשמעותה. תשובתה הייתה יפהפייה, ואני ציטתי ממנה מספר פעמים בכתבות שכתבתי אודות היסטוריית הבלוז ושורשיה... נתתי למכתב את הכותרת "ללחוץ יהלומים".
שלכם,
מייקל "עין הנץ" הרמן
הוקיי היקר,
סבי, רוברט טימותי ווילקינס סניור לא היה "דלתא בלוז" ולכן למוזיקה שלו היה צליל של איזור הגבעות שהיה כל כך פופולארי בסביבות אוקספורד, מיסיסיפי. לקראת סוף ימיו, סבא שלי דיבר על המוזיקה שלו ומה שהיא התכוונה עבורו.
פעם אחת הוא אמר: "חביבה – אלוהים נתן לכל אפריקאי-אמריקאי פיצוי, משהו כמו תשלום עבור העבדות. המתנה מאלוהים היא דבר שבנשמה, ועוסק במה שלאפריקאי-אמריקאי יש בו בתוכו. תראי, אחרי כל כך הרבה שנים שלחצו חזק על האיש הצבעוני, האיש, אותו אחד שלחצו אותו, מקבל משהו שהוא כמו יהלום. יהלום הוא קשה, אבל עדיין הדבר שישלמו בעבורו הכי הרבה דולרים מבין כל האבנים שבעולם. כל כושי קיבל אחד מהיהלומים הללו בפנימיות שלו. הבעיה היחידה היא שהם רק לא ידעו דבר אודות כריית יהלומים.
הבלוז זה מה שקורה כאשר אפריקאי-אמריקאים מתחילים לבצע כרייה של המתנה המיוחדת שלהם מאלוהים. והבלוז מקבל צורה שונה מאפריקאי-אמריקאים שונים. חלקם שרים את הבלוז, אחרים מגנים את הבלוז, חלקם צובעים את הבלוז, ועדיין אחרים רוקדים את הבלוז על רגליהם כמו בוג'אנגלז הזקן. את יודעת שעלייך אני מדבר. תמצאי את היהלום שלך ותמצאי את הבלוז שלך."
ואז שאלתי אותו אודות אנשים לבנים והבלוז. הוא צחק ואמר, "תראי, זה משהו שאנשים אחרים אינם מבינים. לפעמים כשילדים לבנים שהתארחו בביתי, הבלוז ניגר ממש החוצה מעיניהם. אני יכול לראות את האבות המרושעים עם השתייה שלהם ורדיפת השמלות. אני יכול לראות את הגב השמן, ביסקוויטים וסירופ הדורה. אני רואה את ימיהם הקשים. יש להם את הבלוז כי מישהו, בדרך כלל האנשים הקרובים להם, לחץ עליהם ויצר יהלום. יש אחרים מהם, שאני שומע את המוזיקה שלהם ונגינת הגיטרה שלהם, ואני יודע שהם לא היו בלחץ יום אחד מחייהם. שום דבר מלבד קצת כוח סבל פנימי. לא יודעים כלום על סבל."
שלך בכנות,
ליין ווילקינס
נ.ב.
אני מקווה שזה עוזר. אני עובדת של המילים ולא הקוסמת של ששת המיתרים שאתה הינך ושסבא שלי היה. תגיד לי, רק בינינו, האם לחצו אותך אי פעם כה חזק כך שיהלום צץ החוצה מליבך?
מקרא עיברית-אנגלית:
רוברט ווילקינס - Rev. Robert Wilkins
"לא דרך להסתדר" - "No Way To Get Along"
"הבן האובד" - "The Prodigal Son"
ליין ווילקינס - Lane Wilkins
משתה הקבצנים - "Beggar's Banquet"
ללחוץ יהלומים - "Pressing Out Diamonds"
מייקל "עין הנץ" הרמן - Michael "Hawkeye" Herman
רוברט טימותי ווילקינס סניור - Robert Timothy Wilkins, Sr. (השם המלא של רוברט ווילקינס)
פעימה - beat
"עד" - "witness"
בוג'אנגלז הזקן - Bill Bojangles
קרדיטים:
כל הזכויות לכתבה שמורות ל-Michael Hawkeye Herman הכתבה המקורית באתרו,
Michael Hawkeye Herman Homepage
פתיחה + תרגום: תומר לוין