ותיקי הבלוז
בחודשים האחרונים מתו מספר ותיקי בלוז.
בתאריך 22 ביולי 2009 מת הבאסיסט הזמר ווסלי "ג'ונבאג" ג'פרסון Wesley Junebag Jefferson לאחר שנה וחצי של מאבק במחלת הסרטן. בשנת 1996 הקליט לראשונה. ג'פרסון היה פעיל בדלתא בלוז עד ימיו האחרונים, השתתף בסרט התיעודי M For Mississippi בשנת 2008, והקליט עבור הלייבל ברוק אנד האנגרי בשנת 2007.
זמר הבלוז ג'סי פורצ'ון Jesse Fortune, ב-31 באוגוסט 2009 בשיקגו. פורצ'ון שימש כזמר בלוז אורח לאמנים כבאדי גאי ואוטיס ראש בשנות החמישים, והיה חלק מהסצנה של הצד המערבי של שיקגו. בשנות השישים נפגש עם ווילי דיקסון והחל לעבוד איתו, והחל להקליט לראשונה. השיר הקלאסי שלו "Too Many Cooks" במשך השנים העדיף לטפח את המספרה שלו, אך מתי שהשכר היה טוב, פורצ'ון פינה זמן להופיע ולשיר בלוז. בשנת 1993 הוא הוציא אלבום בלייבל דלמרק. פורצ'ון שנולד בשנת 1930 במיסיסיפי, המשיך לשיר עד היום האחרון, ועד השנייה האחרונה, כאשר מת על הבמה בעיצומה של הופעה.
המתופף סאם קר Sam Car נולד בשנת 1926 במיסיסיפי. הוא בנו של הגיטריסט נגן המפוחית והזמר המפורסם יותר רוברט נייטהוק. קר חזר למיסיסיפי מסיינט לואיס בשנות השישים והיה פעיל מאז. אף סמוך למותו המשיך להשתתף בהקלטות של אמנים בדלתא בלוז, ולהופיע בג'יוק ג'וינטס המקומיים. מצב בריאותו התרופף בשנה האחרונה ואף החמיר מאז מותה של אישתו איתה היה נשוי במשך למעלה משישים שנים. בתאריך 21 בספטמבר 2009 מת סאם קר מסיבוכי לב.
המתופף, נגן המפוחית וזמר הבלוז אלקס "איזי בייבי" ראנדול Alex "Easy Baby" Randal מת בתאריך 3 באוקטובר 2009 בשיקגו. רנדול נולד בשנת 1934 בממפיס, טנסי ובשנות החמישים עבר לשיקגו. הוא היה פעיל בסצנה, ועבד לפרנסתו במקביל כמכונאי.
סקסופוניסט הבלוז ביג בו תומאס Big Bo thomas נולד בשנת 1926 בטקסס. הוא היה פעיל החל משנות הארבעים, עת הושפע מהמוזיקה ונגינת הסקסופון של לואיס ג'ורדן. ביג בו סייע לקריירה וניגן עם רבים בסצנה של טקסס, ג'וני טיילור, או.וי. רייט, ליל סון ג'קסון, ג'וניור פארקר, ואחרים. בתחילת שנות השישים אף הקים לייבל בשם גיישל Gayshel והיה מעורב מאוד בסצנה, ודמות מרכזית. מאוחר יותר עבד עם לייבלים כצ'ס בשיקגו. ביג בו תומאס מת ב-6 באוקטובר.
עוד אחת שמתה ב-6 באוקטובר 2009 היא לורה מיי גרוס Laura "Mama Mae" Gross, בעלת מועדון בלוז חשוב וותיק בלוס אנג'לס. ייחודו של המועדון היה בכך שבמשך 40 שנים, ויותר, התנגנה בו מוזיקת בלוז בלבד ערב אחר ערב. הנאמנות לבלוז במקרה של לורה מיי גרוס היא מקרה נדיר.